האם אני גורם משפיע או מושפע?

אחד מחוקי היסוד של החשיבה העומדים בבסיס כל תהליכי הייעוץ, ההכשרה והאימון שלי הוא ה- Cause and Effect. איפה אני מציב את עצמי ביחס למה שמתרחש בחיים שלי – בצד המשפיע או המושפע? העקרון שאני מאמינה בו הוא שאנו אחראים לכל מה שמתרחש בחיינו, אנו יוצרים את כל מה שקורה לנו, ולפיכך ש לנו הכוח להשפיע על חיינו ועל סביבתנו, ויש לנו הכוח לשנות את המצב. כלומר: אנחנו גורם המייצר תוצאות, מצבים ונסיבות, ולא תוצאה או תוצר של נסיבות או מצבי חיינו. ברצוני להבהיר שאינני מתכוונת לומר שאנו באופן מודע מכניסים לחיינו דברים שאינם רצויים לנו, או יוצרים בעיות או מצבים קשים או שליליים. טענתי היא שדפוסי המחשבה והרגש שלנו, והבחירות שעשינו, חלקם לא מודעים ואחרים מודעים, תורמים ליצירת מצבים ונסיבות בחיינו אשר בסופו של דבר יש להם תוצאות טובות או פחות טובות בחיים שלנו. אינני רוצה להכנס לשאלה אם באופן פיזי או פסיכולוגי יש אמת באמירה זו, ואם היא עומדת במבחן מדעי כלשהו – מה שחשוב לי כיועצת ומאמנת הן התוצאות שהאמונה הבסיסית הזו יכולה לחולל בחיים של כולנו. וברשותכם אני אסביר למה אני מתכוונת. לאחרונה באחד הקורסים שלי אחד המשתתפים אמר – האם את אומרת שאנחנו – כלומר הורינו אחראים לשואה, או אנחנו אחראים לדברים כגון הטרור, או המלחמות בעולם או העוני. ובכן כן ולא, כי השאלה שלו באה ממקום של – את מי להאשים – מי אשם בכל זה? ואני לא דנה בנושאים אלו ממקום של אשמה – זו לא אשמתנו – אולם, אני כן חושבת שזו אחריות שלנו. אחריות ואשמה הם שני דברים מאד שונים. אחריות משמעה – שאם אני רוצה אני יכול לעשות משהו בנדון. נניח שאנו מסתכלים על בעיה המטרידה אותנו – (לדוגמא: מצב החברה שאני מועסק בה, המצב הכלכלי או הבטחוני בארץ, מערכת החינוך, הטרור, וכל נושא אחר גדול או קטן) – אם אנחנו חושבים עליה מזוית הראיה של היותנו בצד של התוצאה או הקורבן ולא בצד של מי שאחראי, אז מה אנו חושבים: ''אני לא יצרתי את המצב, אין לי אחריות עליו, אין לי כל שליטה עליו, ואני לא יכול לשנות אותו''. ועכשיו אשאל אתכם: כמה מוטיבציה יש לנו לקום ולעשות משהו לגבי בעיה שכך הגדרנו אותה? אני מנחשת שמחוג המוטיבציה שלכם יראה אפס. אבל אם אנו יוצאים מתוך הנחה שיש לנו אחריות על כל מה שקורה סביבנו – בין אם בסביבה הקרובה או הרחוקה – אז ההסתכלות שלנו תהיה: ''אנחנו יצרנו את המצב הזה, יש לנו אחריות עליו, ויש לנו הכוח להשפיע עליו ולשנות אותו''. אינני יודעת אם אכן יש לנו או אין לנו אחריות או השפעה על המצב – אבל אני מנחשת שמחוג המוטיבציה שלכם כבר לא יהיה על 0. אולי הוא לא יעלה הרבה – אבל אפילו אם הוא יעלה רק ל -1 – זה לא קצת יותר טוב מ-0??שימו לב: בחשיבה זו טמון כוח רב! נטילת אחריות למעשה מעניקה לנו את הרצון ואחר כך את הכוח לחולל שינוי.
סימן ההיכר של שתי צורות החשיבה האלה הוא –כאשר אנשים מסתכלים על חייהם מנקודת המבט של היותם אחראים ושל היותם הגורם המייצר את כל המתרחש בחייהם – השפה שלהם תהיה שפה של תוצאות. כאשר אנשים תופסים את עצמם כקורבן של מצבים או נסיבות או של מישהו ששולט בחיים שלהם – הם משתמשים בשפה של סיבות ותרוצים.לעתים, כאשר אני מזהה לקוחות המשתמשים בשפת הסיבות – אני מאמנת אותם לאמץ את הדפוס השני – חשיבה האומרת: ''אני אחראי למה שקורה בחיים, ויש לי הכוח לשנות את מה שקורה לי''. והמוזר הוא שאפילו אם הם לא מאמינים בזה בתחילה, כאשר הם אומרים את זה לעצמם שוב ושוב – מתחיל להתחולל שינוי בחיים שלהם. זאת משום שהחשיבה הזו גורמת להם לחוש יותר שליטה בחייהם, תחושת השליטה מעצימה אותם, ועם תחושת ההעצמה - צצות אופציות לפעולה אשר קודם לכן לא נראו כלל, ואיתן באה גם המוטיבציה לחולל שינוי. המטרה שלי כיועצת ומאמנת היא לעתים קרובות להחזיר ללקוח את השליטה בחייו ולפתוח בפניו אופציות לפעולה שלא חשב עליהם קודם, ולפיכך הקנית צורת חשיבה זו היא בבסיס התהליך האימוני.

כי בואו תחשבו לרגע: כאשר אתם נמצאים בצד של התוצאה או הקורבן – כמה אופציות לפעולה נפתחות בפניכם? לא הרבה. רק אחת: לחכות עד שהגורם אשר מיצר את הסיטואציה יפסיק ליצר את המצב או יצא מחייכם.... זו לא מחשבה מעצימה במיוחד....ולכן אני רוצה להזמין אתכם לאמץ את דפוס החשיבה הזה של ''אני אחראי'' ו''אני מייצר את כל התוצאות שיש בחיים שלי'' - ותווכחו בעצמכם כיצד חשיבה זו משפיעה על חייכם.
ועד השבוע הבא, שיהיה לכולכם שבוע אביבי ומלא שמחה!
רונה

ד"ר רונה הארט